שיעור מולדת


תצוגה זו, המביאה את עבודותיהם של ארבעה צלמים גיאוגרפים ישראלים, מלווה את התערוכה  "המפה - לקרוא בין הקווים", העוסקת בתפישת המפה באמנות הישראלית. כמוה, היא חושפת נקודות מבט אישיות וקבוצתיות על מראות ודימויים של הארץ ומבקשת לגעת במפגש של אדם עם נופי מולדתו. בניסיון לחלץ ערכי יסוד מתוך הרעש הפוליטי ולעמוד על מושגים המחברים אדם לסביבת חייו, גם בתערוכת הצילומים שלפניכם מוצג הקשר למקום במובנו כבית ומולדת.

צלמיה של הארץ הנשקפת אליכם ממארג תמונות אלה נתבקשו לבחור מתוך ארכיוניהם, המקיפים עשרות אלפי תצלומי נוף, את הארץ שלהם - לא זו הז'ורנליסטית, המייצגת מבחר מראות של ישראל, אלא את תבנית נוף מולדתם שלהם.

הארץ של דובי טל, חי ויוצר במרכז הארץ, המצלם נופים מהאוויר והקרקע, מחבר ספרי צילום, היא אדמה ונופים פתוחים. בעיניו, החזון הציוני "נלבישך שלמת בטון ומלט" מתגשם במלואו, המדינה צפופה ופקוקה, והנדל"ן חוגג בכל פינה. עם זאת, מראות מולדתו הם געגוע למרחבים, לטבע, לתמימות אבודה. טל גליק, שנדד בעולם והיום מתגורר בטבעון, חוזר לשדות נעוריו בקיבוץ גלעד בסדרת דימויים של עצי שקדיה ואלה, טרקטור באופק שדה, רועה (עברי? פלסטיני?) עם עדר כבשים. ברוך גיאן, יליד יפו, שחי רוב שנותיו בירושלים, צלם ומורה דרך, מצלם נוף רומנטי. החיפוש אחר האור הארץ-ישראלי מוביל אותו לניסיונות אין-ספור של אור ראשון ואחרון, אור בעונות השנה השונות: מראות הכנרת, נחל שורק, והרי יהודה וירושלים  מעורפלים, מסתוריים, כעולים מתוך ימים קדומים, נצחיים. נפתלי הילגר, שעלה לארץ מגרמניה ומרבה לצלם למגאזינים בין-לאומיים, מצלם מולדת של שדות ושטחים פתוחים כמו עמיתיו ילידי הארץ, אך אצלו היא טובלת בצבעים לוהטים ובשמים דרמטיים. הוא, המתגורר בגן נר, יישוב כפרי, היה היחידי שבחר גם בדימוי עירוני, איקוני, של גורדי שחקים תל אביביים המתנוססים מעל צמרת עץ דקל.  

כל אחד מהמשתתפים בחר את נוף מולדתו לבדו, ורק כשראו את סדרות המולדת של האחרים, זו ליד זו, הסכימו ביניהם שמבעד לעדשת המצלמה ומעבר לנופים בודה לו כל אדם את הארץ המובטחת שלו. וכמילות שירו  של עלי מוהר, "שיעור מולדת":  "כך זה היה, פשטות רכה, זה הצטייר בילדותנו, שהיתה יפה. וכך בדמיוננו התרבו פלאות..."

 

 

עד 30 באוקטובר 2018