68 מוזיאון ארץ ישראל

כיכר הפסיפסים


בכיכר הפסיפסים רוכזו כמה רצפות פסיפס, אשר במקורן קישטו מבני תפילה עתיקים. רצפתו של בית התפילה השומרוני מוצגת במקום שבו נתגלתה, דבר ההולם את מגמת המוזיאון לשמר באתרם את השרידים הארכיאולוגיים שנחשפו בתחומו. לרצפה המקומית צורפו רצפות פסיפס נוספות, שהועברו לכאן ממקומות שונים בארץ באדיבותה של רשות העתיקות.

המונח היווני "פסיפס", שמשמעותו המקורית חלוק-נחל, קשור במנהג הקדם-קלאסי לרצף בתים וחצרות בחלוקי נחל. בתקופה ההלניסטית נוצרה ביוון טכניקה חדשה של חיתוך האבנים לקוביות קטנות. טכניקה זו הופיעה לראשונה בארץ-ישראל במאה ה-2 לפנה"ס, התפתחה בהדרגה בתקופה הרומית והגיעה לשיאה בתקופה הביזאנטית הקדומה. תקופה זו מאופיינת בשפע רב של רצפות פסיפס מרהיבות. תיאור מפורט של הכנת תשתית לרצפת פסיפס השאיר בידינו האדריכל הרומי ויטרוביוס, המציין את הצורך בשלוש שכבות מצע שונות, כאשר השכבה העליונה עשויה מלט משובח ולתוכה שיקעו את אבני הפסיפס.

אבן הגיר השכיחה באזורנו במספר רב של צבעים וגוניהם כגון לבן, צהוב, אדום, אפור ושחור, שימשה חומר הגלם העיקרי, ואילו גוני הירוק, הכחול והזהב הוכנו מזכוכית.

בדומה לשטיח, גם איכותה של רצפת פסיפס נמדדת בצפיפות האבנים, בעושר הגוונים, במורכבות הדגמים ובכשרונו של האמן.

 

רצפת פסיפס מבית גוברין, המאה ה- 6 

הרצפה נחשפה בבניין שייעודו אינו ברור בשנת 1921. היא הועברה למוזיאון לאחר שקטעים חשובים ממנה כבר הושחתו ונהרסו. שוליה הרחבים מוקפים מחזות ציד על רקע נוף גבעות וצמחייה מסוגננת. השטיח המרכזי מעוטר בתשליבים ססגוניים ובמתומנים מאוכלסי בעלי חיים, הניצבים זה מול זה במערך סימטרי של טורף ונטרף. דמויות של נשים, המסמלות את ארבע עונות השנה, איכלסו בעבר את מדליוני ציר התווך.

 

רצפת פסיפס מבית תפילה שומרוני, המאה ה- 6

הרצפה, שנחשפה בשטח המוזיאון, מוצגת באתרה, אך רק שליש ממנה שרד. הפסיפס עשיר בדגמים הנדסיים ומדליונים מתומנים. בפסיפס מופיעות שלוש כתובות ביוונית ובשומרונית: שתיים מציינות תורמים, המבקשים להיזכר לטוב, ואילו השלישית הינה הכתובת: "ברכה ושלום על ישתראל ועל המקום הזה. אמן". מפתיע שנוסח זה, המקובל בבתי כנסת יהודיים, מתגלה לראשונה בבית תפילה שומרוני.

 

רצפת פסיפס מבית כנסת בטבריה, המאות ה- 8-6

בקטע הרצפה ששרד שלושה שטיחי פסיפס ססגוניים ועשויים היטב. שני השטיחים הצדדיים מעוטרים בעושר של דגמים הנדסיים, ואילו בשטיח המרכזי מתוארים שני לולבים ושני אתרוגים, כשביניהם בתוך זר מפואר כתובת הקדשה יוונית, המנציחה את שם התורם "פרוקלוס בן קריספוס".

 

רצפת פסיפס ממקום תפילה מוסלמי פרטי ברמלה, המאה ה- 8

מוצגים כאן שני שטיחי פסיפס צמודים זה לזה המעוטרים במערך מורכב של תשליבי מדליונים, ובהם דגמים מעולם החי והצומח. שטיח פסיפס שלישי מאותו בניין, המתאר גומחת תפילה ובה פסוק מהקוראן, מוצג כיום במוזיאון ישראל בירושלים.

 

קטעי פסיפס מכנסייה בסוחמתה שבגליל, המאה ה- 6

לצד קטע שעוטר בדגמי תשליב הנדסיים מוצגים שני קטעים שעוטרו בסמלי פריון וחיים: באחד - עץ רימון מניב שציפורים ניזונות מפירותיו; בשני - אמפורה, ממנה יוצאות דליות גפן ושני טווסים ניצבים לצדיה. הטווסים נודעו באמנות הנוצרית הקדומה כסמל אלמוות, ואילו האמפורה המצמיחה מתוכה גפן מסמלת את מעיין החיים.