מכונית כיבוי


סיפורה של הכבאית

 

הכבאית תוצרת בית-החרושת American La France Fire Engine Co. Inc, אלמירה, ניו-יורק, יוצרה בשנת 1925 והוכנסה לשימוש בתחנת מכבי אש מס' 92 ברובע ברונקס, ניו-יורק.

באוקטובר 1947 הוענקה הכבאית במתנה מעיריית ניו-יורק לגדוד "מכבי אש מתנדבים" של תל-אביב, בטקס חגיגי שהתקיים ברחבת פארק העירייה במעמד משה שרתוק (ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית). האירוע זכה להד תקשורתי נרחב בעיתונות הכללית והיהודית בניו-יורק. בארץ, לעומת זאת, כנראה בשל המצב הביטחוני הקשה, לא סוקר הנושא בעיתונות היומית או בביטאון העירוני.


ב-6 באוגוסט 1948 הגיעה הכבאית לנמל תל-אביב והועברה לתחנה החדשה של מכבי האש ברחוב בזל, שם הייתה בשירות עד שנת 1960.

באוגוסט 1961 אישרה הוועדה הטכנית של עיריית תל-אביב את הוצאתה מכלל שימוש. מראשית שנות השישים הוצגה הכבאית ב"מוזיאון למדע וטכניקה" שהוקם בתחומי מוזיאון הארץ דאז, כחלק מהנושא "אנרגיה ותחבורה". בשנות השמונים הוחזרה מכונית הכיבוי לתחנה ברחוב בזל ומשם הועברה לאתר חברת נתיבי איילון. בראשית שנת 2000 נמצאו שרידיה באתר אחר של החברה.

לאחר השגת התכניות המקוריות ורכישת מאה חלקים מקוריים מאספנים ברחבי ארצות-הברית נתאפשרה בעזרת תרומות מלאכת שיפוץ הכבאית ושחזורה.


בתום מלאכת השחזור שארכה כשנה הוצבה הכבאית בכניסה למוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב.

להקמת התצוגה תרמו הקרן המשפחתית ע"ש תד אריסון, קרן תל-אביב לפיתוח, החברה לפיתוח תל-אביב, חברת נתיבי איילון בע"מ ומנופי פנחסי בע"מ.