637 מוזיאון ארץ ישראל

עונת הציפורים


צילומים: דרור גלילי

 

הצלם דרור גלילי נולד בקיבוץ איילת-השחר שבגליל העליון שנתיים לפני קום המדינה. בגיל 13 קיבל במתנה את מצלמתו הראשונה, "בוקס קודק", שהייתה עשויה דיקט ובד - ומאז לא חדל לצלם את הטבע סביבו: "יותר מיובל שנים של תיעוד צילומי, פרי התבוננות מקרוב, מעקב וחקירה של החי והצומח בארץ-ישראל, לימדוני לכבד עד מאוד את העושר והיופי של הטבע המקומי".

שעות רבות של צפייה שקטה וקרובה בבעלי-חיים לימדו את צלם הטבע, דרור גלילי, כיצד לצלמם בלא להטריד את מנוחתם של יצורים קטנים כגדולים; להבחין בעקבות בעלי-החיים באדמה תחוחה או בוצית; להבדיל בין עקבותיהם של חיפושית, צב, תן, ציפור או נחש שחצו את הדרך בחיפוש אחר מזון או בני זוג בעונת החיזור וההתרבות; לא לפסוח על הגומות הקטנות בעפר התחוח, פרי עמלו של ארינמל, מלכודת לנמלים הנופלות טרף בידי החופר החרוץ.

ציוד צילום מתקדם מצויד בעדשות טלסקופיות, שפותח במרוצת השנים, אפשר לצלמי טבע להיות נוכחים ממש - גם אם מרוחקים ובלתי מורגשים - בחיי הציפורים, היונקים והזוחלים. כך למשל, צפה דרור גלילי ממסתור שבנה במשך שמונים יום בזוג עוזניות-נגב שגידל יחד גוזל על עץ שיטה בערבה הדרומית, וכך תועדו שגרת חייהן ויחסי הגומלין שקיימו עם סביבתן . ומנגד, נצפתה שועלה שהביאה מאכל לגוריה עופר בן יומו, שזמן קצר קודם לכן עוד צולם עם אמו במרחק-מה ממשפחת השועלים. וכך אין-ספור מפגשים בטבע המזַמן סיפורים מרגשים, שסופם לעתים מעיד על מלחמת הקיום האכזרית המתחוללת בו.

אך מעבר לכל אלה, צילום הטבע כרוך גם בדאגה לגורלו ועתידו של החי והצומח שלנו. ישראל היא ארץ צפופה וחמה אשר איננה משאירה מרחב מחיה לבעלי-החיים שבה, הנדונים לפגיעה ולכליה בהעדר מקורות מזון ומים. רוב גופי המים בארץ יובשו לטובת פעולות של פיתוח, בנייה ועיבוד חקלאי, נחלים שזרמו ואינם, מעיינות שהרוו בעלי חיים אך לימים נכלאו בתוך צינורות ועוד. בקרוב אף נחזה בהקמתן של תחנות רוח לייצור חשמל, שתוספנה אף הן את פגיעתן בטבע הרגיש והפגוע ממילא. צילומיו האינטימיים הנדירים של דרור גלילי מבקשים לתעד, ולעורר אותנו לשמור על מצולמיו לטובת הדורות הבאים.

 

עד 31 בדצמבר 2017

  

 

 שיח גלריה עם הצלם דרור גלילי

יתקיים ביום שלישי, 28.11 בשעה 18:30

(כלול במחיר הכניסה למוזיאון)