ביתן הזכוכית


סיור וירטואלי 360°

 

 

 

 

 

אוסף כלי זכוכית נדיר זה, שראשיתו באוספו הפרטי של מייסד המוזיאון ד"ר ולטר מוזס, הועשר במשך השנים ברכישות חדשות ובתרומות.

חשיבות האוסף לא רק באיכויותיו האסתטיות, אלא בעיקר בתרומתו ללימוד תולדות ייצור הזכוכית ובהדגשת חלקו המכריע של אזורנו בגילויה, הפקתה, שכלול שיטות ייצורה ובהמצאת השיטה החשובה מכולן - שיטת הניפוח.

התצוגה מנסה להשיב לשאלות הקשורות למהות הזכוכית ולתולדותיה. היא פותחת בשאלה המסקרנת: היכן וכיצד השתמרו כלים שבריריים כל כך במשך מאות ואלפי שנים, ומשיבה בהצגת מנחות קבורה שנטמנו עם הנפטרים בקבריהם וכך נותרו ספונות עד שנתגלו בחפירות ארכיאולוגיות.

התצוגה מחולקת לשלושה מדורים תקופתיים, המייצגים שלושה פרקים בתולדות ייצור כלי הזכוכית מן ההיבטים הכרונולוגי והטכנולוגי:

ייצור כלי זכוכית בטרם המצאת הניפוח

תקופת הברונזה המאוחרת - התקופה ההלניסטית (מאות 1-15 לפנה"ס).

בתצוגה כלים העשויים בשיטת הליבה, היא השיטה הקדומה ביותר לייצור כלי זכוכית. מאפיין מיוחד לכלים קדומים אלה הוא המראה הצבעוני האטום, המחקה במכוון אבנים חצי יקרות כמו טורקיז, לאפיס לאזולי, בהט וכו'. בתקופה ההלניסטית (מאות 4-3 לפנה"ס) מתבססת שיטת ייצור נוספת, שנועדה בעיקר לעשיית קערות שתייה וקעריות, היא שיטת היציקה או ההתכה בתבנית.

ייצור כלי זכוכית בניפוח - I

התקופות הרומית והביזאנטית (מאות 7-1)

במדור זה מוצגים כלי זכוכית שנוצרו בניפוח. שיטת הניפוח נחשבת לאחת ההמצאות הטכנולוגיות החשובות ביותר, שהקלה על תהליך הייצור והפכה את מוצרי הזכוכית לזולים ונפוצים. עוד מוצגות צלוחיות בושם צבעוניות מהמאה ה-1, מהן רבות מקושטות בעיטורי תבליט שנוצרו בניפוח לתבנית.

במרכז המדור מוצגים שני כלים חשובים ונדירים: קרן שתייה מעודנת בעלת שני פתחים, המוכרת בשמה היווני "ריטון". הכלי השני הוא הפך הכחול, הנושא את חתימת יוצרו, אניון. זהו אחד הכלים היפים והמפורסמים ביותר של אומן זה, שחי במחצית הראשונה של המאה ה-1.

ייצור כלי זכוכית בניפוח - II

התקופה האסלאמית (מאות 15-7)

מדור זה מוקדש לכלי הזכוכית שנוצרו בארצות המזרח התיכון מאז תחילת הכיבוש הערבי (אמצע המאה ה-7). בין כלי התמרוקים המקושטים בעיטורים פלסטיים מאוחזים, האופייניים לראשית התקופה האסלאמית, בולט בייחודו ריטון אנתרופורמורפי (דמוי אדם).

במרכז המדור מוצגת מנורת מסגד ממלוכית מהמאה ה-14, מצוירת בצבעי אמאיל וזהב - אחת מיצירות הפאר של האומנות האסלאמית.

הכבשן מח'ירבת סמרייה

את תצוגת הקבע חותם ממצא ארכיאולוגי יוצא דופן: שרידי כבשן ליצירת כלי זכוכית מסוף המאה ה-13, שנתגלה ליד המצודה הצלבנית סומלאריה, מצפון לעכו. בכבשן הצלבני ניתן לראות את שיירי הזכוכית, המצפים עדיין את רצפתו של מכל ההתכה. בסמוך לו מוצגים הממצאים החשובים שנחשפו יחד עמו, בעיקר גושי הזכוכית המותכים בקערות חרס.

 

ממצא יחיד מסוגו בעולם המוצג לראשונה בארץ

השאלת רשות העתיקות

פנל מ'ארמון פסיפס הציפורים', קיסריה

שלהי המאה ה-6- תחילת המאה ה-7 לספירה

השאלת רשות העתיקות

פנל מרהיב זה הינו ממצא יחיד מסוגו בעולם כולו. הוא נחשף בשנת 2005 בחפירה ארכיאולוגית מטעם רשות העתיקות בבית אמידים רחב ידיים בעיבורי קיסריה. המבנה, שנודע בכינוי 'ארמון פסיפס הציפורים' על שום רצפת הפסיפס בחצרו, נבנה בשלהי השלטון הביזאנטי ונחרב במהלך הכיבוש המוסלמי 636-640/1) לספירה). פנל זכוכית הזהב מקיסריה מהווה יצירת מופת של האמנות הביזאנטית בכלל ושל אמנות הזכוכית הקדומה בפרט והוא בבחינת תגלית ארכיאולוגית יחידה במינה. מאז גילויו הוא נמצא במוקד שיח מקצועי בקרב חוקרים ברחבי העולם ומאז תום תהליך השימור והשחזור המורכב, הוא הוצג במוזיאון לאמנות בסן פרנסיסקו, במוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו-יורק ובמוזיאון הארכיאולוגי בקלן.


הספין נתגלה על רצפת פסיפס בחדר הצפוני-מערבי, כשהוא הפוך על פניו ומכוסה בשכבת אפר שחור. הוא חיפה כנראה את פניו של לוח-שולחן, שהיה עשוי עץ ונשרף בהיחרב המבנה. לוחות-שולחן מעין אלה, המכונים "שולחנות סיגמא" עקב דמיונם לאות היוונית סיגמא "C", נעשו בחומרים שונים ונפוצו בתקופה הביזאנטית (מופיעים בציורים ובפסיפסים המתארים סצנות סעודה, כולל תיאורי "הסעודה האחרונה"). לוחות עשויים שיש של שולחנות סיגמא נמצאו במבנים רבים מהתקופה הביזאנטית שנחפרו בקיסריה, לרבות "ארמון פסיפס הציפורים". יש המציעים לראות בספין זה מזבח תפילה או עיטור קיר של גומחת תפילה בזכות עיטורו בסמלים דתיים.


הספין עשוי מלוחיות "זכוכית זהב" ו"זכוכית פסיפס" ומשלב כמה טכניקות עיטור מתוחכמות. הלוחיות המרכיבות את הספין הן בצורת ריבוע, מלבן ומשולש, והונחו ליצירת דגם גיאומטרי בטכניקת ה"אופוס סקטילה" (בלטינית,"עבודה חתוכה"). לוחיות "זכוכית הזהב" נעשו משתי שכבות של זכוכית חסרת צבע וביניהן עלה זהב דק או אבקת זהב. למרות שתהליך הייצור אינו ברור עד תומו, נראה שלוחיות אלו הוכנו בקבוצות בתוך תבניות גדולות. שכבת הזכוכית התחתונה, העבה, נעשתה ביציקה לתבנית ולאחר הנחת עלי זהב, נופחה בועת זכוכית ליצירת השכבה העליונה הדקה. הזכוכית נחתכה בשלב מאוחר יותר לצורות השונות. הלוחיות הרבועות, המהוות את עיקר הספין, עוטרו במרכזן בדגמים טבועים של פרח מסוגנן (רוזֶטה) או של צלב, המעיד על אמונתם של דיירי הבית. הלוחיות המלבניות העבות והגדולות יותר, שהרכיבו את המסגרת המוגבהת (על חרסים), היו עשויות מ"זכוכית זהב" ו"זכוכית פסיפס" לסירוגין. לוחיות "זכוכית הפסיפס" היו צבעוניות ואטומות בגוני אפור-ירקרק ואפור-כחלחל, מוכתמות בצבעי אדום, צהוב, ירוק ושחור בדגם לא סדיר.
בחפירות קיסריה נמצא בית מלאכה לייצור לוחות "אופוס סקטילה" מאבנים צבעוניות לספיני קיר, וייתכן שגם ספין הזכוכית יוּצר בה. עם זאת, ניתן לצפות שחפץ כה מרשים וייחודי נעשה באחד מבתי המלאכה האימפריאליים.

 

 

שלישי במוז"א

הרצאה מרתקת מפי אוצרת ביתן הזכוכית, אנריאטה אליעזר-ברונר, שתספר על תעשיית הזכוכית בעת העתיקה (האם ידעתם שאזורנו היה מרכז הייצור הגדול ביותר לזכוכית שיוצא לכל ארצות הים התיכון ולאירופה בתקופה הרומית והביזנטית?) ותרחיב אודות הקשרים היסטוריים ותרבותיים למיצב "גן הנוף היבש".

המיצב של האמנית הרב-תחומית, הילה עמרם, הינו נוף מדומה מופשט ומסוגנן, המחקה גן סלעים יפני מסורתי (גן זן), שנועד להקרין רוגע ושלווה. אולם במקום סלעים מן הטבע האמנית משתמשת בגושי זכוכית גולמית עתיקים שנתגלו  בחפירות של האתר הארכיאולוגי אפולוניה-ארסוף, בחוף הרצליה.

 

יום שלישי 13.2 // בשעות 10:30-13:00 // כולל סיור מודרך // עלות: 62 ₪, לגמלאים 36 ש"ח

 

להזמנת כרטיסים לחץ כאן

 

 

 

מוצגים מיוחדים בביתן הזכוכית

 

מינדי וייזל - חוצה קווים

 

דפנה קפמן - דם המכבים