30 מוזיאון ארץ ישראל

ייסוד המוזיאון


 

מוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב נוסד כ"מוזיאון הארץ" בשנת 1958 בצפון העיר, לצד תל קסילה, שבו הוחל בחפירות ארכיאולוגיות עשר שנים קודם לכן.

את נאומו "לקראת פתיחת מוזיאון הארץ" פתח ישראל רוקח, שהיה ראש העיר בשנים 1953-1936, במילים: "בעוד ימים ספורים יחנך הביתן הראשון של מוזיאון הארץ בצפון ת"א. ביתן זה, הראשון בין ביתנים רבים אחרים, יכיל את אוסף הזכוכית של ד"ר ולטר מוזס (שנפטר ב-1955) אשר העביר את אוספו הארכיאולוגי ששוויו נאמד במיליון דולר ויותר ואת ספרייתו האמנותית והארכיאולוגית הנרחבת לידי עיריית ת"א בתנאי שתקים מוזיאון להצגת האוסף".

ישראל רוקח היה מקורב כבר שנים רבות קודם לכן לד"ר ולטר מוזס, אשר מינה אותו, יחד עם ד"ר פליקס רוזנבליט (פנחס רוזן), כנאמני עזבונו.


ד"ר ולטר מוזס, שעלה לארץ מגרמניה בשנת 1926, היה תעשיין שלבו היה נתון לבניית אוסף הזכוכית והעתיקות שלו, ששכן בדירתו ברח' בוגרשוב.

מוזס העשיר את אוספו ברכישת פריטים בארץ ובארצות רבות אחרות, בראותו בו תיעוד תולדות התרבות הארצישראלית שהקיפה את חייהם ויצירתם של עמים שונים בנוסף ליהודים - הפניקים, הכנענים, היוונים, הרומאים, הנבטים, הנוצרים והערבים. רב-התרבותיות של הארץ נתפשה על-ידי מוזס כמייחדת את תולדותיה וכבסיס לבניית עתידה ותרבותה.

וכך מתאר ישראל רוקח את האוסף: "בדירתו המרווחת ברחוב בוגרשוב התחיל למעשה בכינון המוזיאון שלו... בהיכנסך לבית מצאת ליד הדלת סרקופגים אחדים, פסלים וראשים של גיבורי רומא... ואילו בחדר האחרון מסביב לקיר... סידר את אוסף כלי הזכוכית שלו, והיו הם יפים ומרהיבי עין ביותר".

על אף שעמדו בפניו הצעות רבות, בחר מוזס בעיר תל-אביב להקים בה את המוזיאון שלו בסוברו, כעדות רוקח, "שאם רב כוחה של עיר זו במסחר ותעשיה, עליה ליהפך גם למרכז תרבות של המדינה...".

בצוואתו החומרית קבע מוזס את סדרי חבר-המנהלים ושטחי המוזיאון, ואילו בצוואתו הרוחנית כתב: "מיועד מוזיאון הארץ לשמש כמוזיאון ארכיאולוגי ופולקלורי של תל-אביב. תשומת לב מיוחדת יש להטות לתרבות ישראל, ארצות המזרח התיכון והאגן המזרחי של הים התיכון, ומחלקה מיוחדת יש להועיד לזכוכית מימי העבר הקדמון ועד היום הזה. המוזיאון כולו חייב להיות מוסד מדעי בעל רמה בין לאומית עם עבודות מחקר וחפירות משלו. עליו לטפח שיתוף פעולה עם מוסדות ואנשי מדע בארץ ובעולם, ובעיקר להתמסר לחינוך מבוגרים וילדים, ע"י עריכת תצוגות וארגון סיורים, פרסום עבודות מיוחדות וספרים חינוכיים אשר יעשו את הארכיאולוגיה לחלק חיוני של תרבותנו החדשה". תפישה זו רואה את המוזיאון כמשלב בין הארכיאולוגי - העבר והפולקלורי - המתהווה והעתידי.


יסודה של הכרה זו הוא בתפישת ה-Landesmuseum והמוזיאון לפולקלור וחיי היום-יום באירופה של המאה ה-19, שביקשו לתת ביטוי לאורחות חייהן של אוכלוסיות שונות ממעמדות שונים, ולתרבותם רבת הפנים של אזורים ועמים. דוגמא ידועה לכך הוא Landesmuseum בציריך הכולל תערוכות של חדרים מבתים וארמונות וכן חדרי מסבאות מן המאות 18-15 וכן ממצאים ארכיאולוגיים הקשורים בשבטים שחיו בשוויץ במאות הראשונות לפני ספירת הנוצרים ולספירה. דוגמא אחרת היא מוזיאון ארלטן Arletan בעיר ארל בפרובאנס, שנוסד בידי הסופר מרסל פניול, שתרם לשם כך את כספי פרס נובל שקיבל בשנת 1904. אוצרות המוזיאון כוללים חלק גדול מאוספיו הפרטיים של פניול, כמו למשל תלבושות האזרחים השונים, עבודות המציגות דימויים הלקוחים מחיי היום-יום ומביעות זו בצד זו תפישות דתיות עממיות וחילוניות. ברוח מוזיאונים כאלה הוקם "מוזיאון הארץ".


בשנים 1959-1953 כיהן חיים לבנון כראש העיר. הוא קידם את נושאי התרבות והחינוך בעיר ושימש יו"ר הקורוטוריון (חבר הנאמנים) של המוזיאון. בתוקף תפקידו דאג להקצאת שטח עבור המבנים והיה מעורב בתכנון ובהקמת ביתן הזכוכית שנחנך ב-1959.

במשך השנים נבנו בתחומי המוזיאון ביתנים שונים המכילים אוספים נכבדים:

ביתן קדמן למטבעות (1962), הביתן לאתנוגרפיה ולפולקלור (1963), ביתן הקרמיקה (1966), מרכז אדם ועמלו (1982), ביתן נחושתן המציג את חפירות תמנע (1983), מוזיאון אלכסנדר לתולדות הדואר והבולאות (1998) ומרכז רוטשילד (2006).

כל אלה יחד מממשים את חזונו של ד"ר ולטר מוזס, שראה את המוזיאון כמרכז רוחני ותרבותי מוביל של העיר תל-אביב והארץ כולה.